אתר Digg, אחד הפופולריים בתחום תוכן הגולשים, עומד במרכזה של מלחמת גולשים. כך מדווח הבלוג Gadgetell.

בשבוע האחרון החלו להתפרסם ידיעות ברשת, לפיהן המשתמשים החזקים בקהילת Digg, המכונים Power Diggers,  החלו לנהל משטר דיקטטורי ולהפלות משתמשים אחרים. Digg – עבור מי מכם שלא מכיר – אינו יצרן תוכן עצמאי, אלא מאפשר לגולשים לשלוח לינקים לידיעות שמעניינות אותן מרחבי הרשת. העמוד הראשי שלו הוא למעשה תוצאה של הכתבות והתכנים המומלצים ביותר על ידי מאסת ה"דיגרים" של האתר. הקרב, אם כן, הוא על הנוכחות בעמוד הראשי.

זו אינה השערורייה היחידה שבה היה מעורב Digg. במאי 2007 רעמו הגולשים על צנזור ידיעה שהעלה אחד הגולשים לאתר, עם מידע כיצד לעקוף את הגנת ה-DRM על סרטי HD-DVD.  הכתבה צונזרה בלי הסברים. גולשים שהתעקשו ופרסמו העתקים של הידיעה מצאו עצמם מצונזרים גם כן.

הסקנדל הלך והסלים, כאשר התגלה ש-Digg קיבלה כסף מיצרניות HD-DVD . אנשי Digg הסבירו ביובש את צעדיהם בבלוג החברה, בלי להתנצל ונקמת הגולשים לא איחרה להגיע – בתגובה על העריכה המפוקפקת, החלו גולשים לדרג ולקדם ידיעות "ספאם" לעמוד הראשי. סופה של הפרשה הייתה בידיעה לקונית בבלוג של רוז, לפיה לא תהיה צנזורה יותר ב-Digg. התנצלות בפני הגולשים שוב לא נכתבה ולא פורסמה.

רוז המשיך מאז להיות דמות לא פופולארית ברחבי הבלוגוספירה. לדוגמא, תחקיר חושפני סביב השאלה מדוע כל כך הרבה טוויטרים מבקשים להתעדכן בטוויטים שמפרסם רוז, כשהוא "כל כך משעמם".

Digg אמנם הבטיחה להימנע מצנזורה, אבל מסתבר שהגולשים אינם מרוצים מהיישום. לטענת גולשים מקופחים, כמה מהדיגרים המובילים, שמספקים באופן קבוע תכנים פופולאריים, קיבלו שיכרון כוח מהנוכחות הקבועה בעמוד הראשי והחלו מצנזרים או מונעים את פרסומן של ידיעות שדחקו תכנים שלהם מהעמוד הראשי, או שלא מצאו חן בעיניהם.

המחאה התפשטה עד כדי כך, שבשבוע שעבר, ב-4 לחודש, הוכרז ברחבי הרשת No Digg Day. המהומה זוטא שהסעירה את הדיגרים הייתה מספיק מורגשת, כדי לגרום לקווין רוז למחות בשם עובדי החברה ולהביע את אכזבתו מהגולשים שלא מעריכים מספיק את המאמצים להפוך את Digg לאתר טוב יותר עבור כולם.

לסיכום אירועי מלחמת החפירות הוירטואלית, סבור Iyaz Akhtar מ-Gadgetell, כי מחאת הגולשים היא פועל יוצא וצפוי למדיי מהפופולאריות העצומה של Digg וכי לא יהיה מנוס משינוי תפיסתי וטכנולוגי במבנה האתר.

למה זה מעניין?

הפרשה הזו היא יותר מעוד מלחמת גולשים ברשת ומובילה למחשבה קצת קודרת לגבי עתיד המידע החופשי בעולם הווב 2.0 שבו גולשים מהשורה ולא רק הם מחזיקים בידיהם כוח רב. במשך שנים שימש האינטרנט כמערב הפרוע של התקשורת: באינטרנט, האחיזה של כללי אתיקה, צנזורה ופקודות לשעת חירום הייתה רופפת, במקרה הטוב, ולא קיימת במקרים גסים במיוחד.

העידן הנוכחי מעצים את היכולות של גולשים לבצע לא רק מניפולציה על המידע שמוצג, אלא גם על המידע שאותו אנחנו הצרכנים קוראים ומפנימים ולפיו שופטים את המציאות – וזה כבר משמעותי ומדאיג. במילים אחרות: הדמוקרטיה הנפלאה של הרשת עשויה במצבים מסויימים להפוך לדיקטטורה של גולשים חדורי אינטרסים אישיים.

הטכנולוגיה החדישה מספקת לא רק זמינות למקורות מידע אלא זמינות אדירה למקורות להפוך לספקי מידע. לאחרונה, בכנס CES, תערוכת הגאדג'טים הנוצצת בלאס וגאס, בישר סטיב באלמר ממיקרוסופט על חזון "שלושת המסכים", שבו הטלוויזיה, הסלולרי והמחשב יהיו זמינים ומסונכרנים בכל עת לצפייה והעלאה של תכנים. כל אחד יוכל לשבת בחדר המלון שלו ולשלוח טוויטרים או לינקים ל-Digg וכל אחד, מכל פינה, יוכל לקבל אותם.

לאחרונה חוו ספקי המידע העיקריים אותו אנחנו צורכים – גופי התקשורת הממסדיים והממשלתיים – התגלות בדמות עולם התוכן האינטרנטי. במשך שנים, נהגו קציני צה"ל ושרי ממשלה לחרוק שיניים באנגלית משובשת מול המצלמות של cnn, כאשר ערוצי היוטיוב היו מלאים בתכני שטנה יעילים להפליא כנגד מדינת ישראל.

מלחמת עזה האחרונה הוכיחה כי היוצרות התהפכו, כאשר גולשים ישראליים, הן רשמיים והן חדורי פטריוטיות, הציפו את הרשת בתכנים מוכוונים היטב בעד ישראל.

חזון חוות החיות שהתגשם לו ב-Digg מוכיח את החבל הדק מאוד, עליו מהלך עולם תוכן הגולשים החדש. הקלות שבה ניתן "לפלטר" את התוכן החופשי כביכול שמוגש לנו, היא פירצה הקוראת לא רק לגנב אחד אלא לספינת פיראטים שלמה.

מה יהיה למשל אם Digg תימכר לקוקה קולה? או לגוגל? האם פיתוח חדש וחיוני של יאהו או אזהרה מפני מוצר קלוקל של קוקה קולה, או סתם משקה חדש של פפסי יועלו כידיעות לאתר או שתצונזר על ידי גולשים קרובים לצלחת? זה נוח לנו לומר שרק במדינות חשוכות ואפלות מצנזרים את יוטיוב או את גוגל, אבל פני אתר התוכן כפני בעליו.

הדמוקרטיה, לא רק ברשת, היא דבר יחסי. בחזרה לפרשיות Digg, לגיטימי לא לפרסם מידע שגורם להפרת קניין רוחני וזכויות יוצרים. אבל הקלות שבה ניתן להעלים תוכן לבלי שוב היא נושא למחשבה.

ייתכן ובקרוב צפויה לנו יקיצה קשה מאוד מגן העדן של המידע החופשי וחזון שליטת הגולשים ברשת. מה הפתרון? קשה לומר. אולי הוא טמון בכך שנאמנות הגולשים לספק תוכן היא הפכפכה. פעם שיחת הברזייה החמה ביותר הייתה סביב החבר החדש-ישן שאיתרתם בחבר'ה. ואז בא פייסבוק והכל השתנה. כאשר נאפסטר התכופפה בפני בעלי הזכויות והחלה לגבות כספים, הגיעו המורפיאוס והקאזה והביטורנט ואיש כבר לא זוכר את שם שירות ה-P2P הכי לוהט שהיה עד לפני דקה.

ניתן לקוות ולהאמין שכאשר ספק תוכן מוביל ומשמעותי כמו Digg יתחיל לחרוק יתר על המידה, הגולשים החרדים לעצמאות מחשבתם ינטשו אותו לטובת ספק התוכן שיספק מידע שווה לכל נפש. הנקמה המתוקה של גולשי Digg בוועדת העורכים של האתר הביאה אכן לירידה במספר הגולשים. כך שכוחנו כגולשים עוד במותנינו. השאלה מתי נתעורר.

אולי באמת הגיע הזמן לחזור ולפתוח עיתון. טוב, לא באמת, זו רק נקודה למחשבה.

לכמה מאיתנו יש כרטיס בפייסבוק? או יותר נכון, לכמה מאיתנו אין כרטיס בפייסבוק? ובלוג בקפה דה מרקר יש? וכרטיס בלינקד-אין? ובהובר? ובמייספייס ובמקושרים? ייתכן שסוד ההצלחה של הרשתות החברתיות טמון בשיטת העדר – אם לחבר שלך במשרד יש כרטיס איפשהו, אתה תרוץ ותפתח גם אתה, כי למה שלו יהיה משהו שאין?

רובנו מתחזקים בו זמנית לפחות ארבעה משתמשים במבחר רשתות חברתיות. אנחנו נזכרים בהם לרוב, כשאנחנו באים לרוקן את תיבת הג'ימייל שלנו. כשפתחנו אותם, היינו מלאי התלהבות מאינספור הפיצ'רים, התרגשנו מאוד כשקיבלנו את המייל הראשון (לרוב מהרובוט של האתר), חיפשנו את החברים מהתיכון, מהצבא, ממקום העבודה הקודם ואז, כשעייפנו מהשלכת הכבשים וממשחקי ג'אווה שהשחיתו את זמננו, לרוב גורלו של העמוד שלנו הוא שנשכח את הסיסמא שלו.

ועכשיו – לכמה מכם יש יוזר בטוויטר? טוויטר הוא אחד משירותי הווב 2.0 הותיקים ביותר, קיים כבר כמעט שלוש שנים, ותיק מהפייסבוק, אבל נראה שסובל מתסביך "אל גור" – זה טוב, אבל משעמם. רק לאחרונה באה לו עדנה, לאחר ששימש צינור מידע כמעט בלעדי בזמן הפיגועים במומבאי וגם עכשיו, הטוויטר הפך לספק המידע הכי חם מהשטח על האירועים ברצועת עזה.

קצב הצמיחה של הטוויטר מסתבר איטי להפליא לעומת הפייסבוק. בישראל בעוד הרשתות החברתיות פורחות ולראשונה, נכנסה הרשת העברית מקושרים לסקר TIM, הניסיונות לגייר את הטוויטר – אם זה הסמוז של תפוז או ההיפר של היפ (סלקום) – התפוגגו.

ייתכן שהתדמית האפורה של הטוויטר נובעת מהשאלה הקיומית  – יש לי טוויטר. אז? מה עושים עם זה? מסתבר שלא מעט, במיוחד אם יש לכם מוצר לשווק.

היה רגע בזמן שגעת הפייסבוק שהיה נדמה שהזירה האינטרנטית תחליף את המפגשים הפרונטאליים ועסקאות, מינויים והחלטות ייחתכו בעזרת סטטוסים ואפליקציות פייסבוק. זה לא קרה ברמה שלה ציפו. היחס להודעות שיווקיות הולך ומקצין עם השנים והסלחנות המסויימת, שליוותה את ההודעה בדרכה לסל המחזור, נעלמה. די בהודעה שיווקית אחת שנשלחת לתיבת המסרים בפייסבוק כדי לפעמים להכתים מוניטין של חברה שלמה כספאמר. כאן עשוי הטוויטר להפוך לכלי יעיל כדי לבדוק להיכן נושבת הרוח. הבלוגר ההודי Rohit Bhargava מציע לעשות סקר שוק קטן על הסטטוס של המנהל אליו אתם רוצים לפנות בטוויטר. ייתכן מאוד והוא יצהיר על עצמו כשונא דיוורים. הנה, חסכתם לעצמכם מבוכה.

השימוש בטוויטר כ"גשש בלש" יעיל ביותר. לא רק נקודתית אלא גם יכול ללמד אתכם דבר או שניים על מה חושבים עליכם ברשת. מנוע החיפוש Twitterment יכול לסייע לכם לחפש מובילי דעה, שמנהלים חשבון טוויטר, שייתכן שציטוט שלהם על המוצר שלכם יכול לחסוך לכם רכש מדיה בשלושה פורטלים מובילים. אם דחוף לכם לאתר את הלקוח שלכם, שירות Twittervision מאפשר לכם לדעת היכן על הגלובוס הוא נמצא ומה מעשיו באותו רגע, שהרי אם הוא לא רצה שתמצאו אותו, למה הוא עדכן סטטוס בטוויטר?

תוכלו למצוא טוויטרים בעלי תחומי עניין משותפים לכם ולמוצר שלכם, לקרוא מה חושבים עליכם המתחרים. הקלות הרבה שבה נכתב מסר בטוויטר (אפילו דרך שורת הדפדפן שלכם באמצעות התוסף החביב של הפיירפוקס), יכולה באותה קלות גם לשמר את המסר שאתם רוצים להעביר לקוראים ולחסוך לכם צורך בהתפלפלויות מילוליות ושכנועים מייגעים. שירות נוסף הוא לבנות קהילה מהקוראים הנאמנים של הבלוג שלכם באמצעות Prom Queen שהופך את ה-RSS המסורתי לקהילה חיה ותוססת. תוכלו למצוא כאן עוד כלים ויישומי טוויטר שלא חשבתם עליהם בכלל.

הפצת המסר באמצעות הטוויטר יכולה להקל עליכם גם למצוא את קהל היעד שלכם, מאחר והחיפוש אחר בעלי תחומי עניין הוא כל כך קל. כל בלוגר היום יכול להעביר את הפוסט האחרון שלו בשלמותו לטוויטר. כך תוכלו למצוא במנוע החיפוש בלוגרים / טוויטרים שהם קהל היעד שלכם.

הקלות והמהירות יכולה גם לעבוד על הלקוחות שלכם, שיסכימו לזרוק "טוויט" קצרצר בזכות המוצר הנפלא שממנו הם כה מרוצים. גם העובדים שלכם יוכלו לזרוק את הטוויט שלהם ולא לבזבז זמן יקר ואת הכסף שלכם על השלכת כבשים הדדית זה בזה דרך הפייסבוק.

המסרים שעולים בטוויטר הם מיידים. כשהייתם רוצים לבדוק מה כותבים עליכם בקבוצה בפייסבוק, היה עליכם להיכנס לחשבון שלכם, ולהתחיל לפשפש אחר הקבוצה ו/או המשתמש ו/או הפוסט בלוח שאליו רציתם להתייחס. הטוויטר מאפשר לכם מגוון כלים שדרכם תוכלו להתעדכן מיד, בהתחברות חד-פעמית. תאמרו – זה לוקח שתי דקות להתחבר לפייסבוק. בשתי הדקות האלה שהטוויטר חוסך לכם, אולי הרווחתם עוד ליד ללינק שלכם?

אז יש לכם יכולת לשווק עצמכם כמקוריים, שנונים, חדשניים ולהיות במרחק נגיעה מקהל היעד שלכם. זה במרחק טוויט אחד מכם. כדי שיהיה לכם נוח, אוגילבי העולמית ריכזה עבורכם את עשה ואל תעשה בטוויטר:

1. תהיו שקופים – אין סיבה להסתיר מי אתם ומה כוונותיכם
2. צרו תמיד שיחה. על כל נושא אפשר ליצור דיון, גם ממשפט של שתי מילים.
3. הוצאתם גירסה חדשה? קונים / מוכרים? שכרתם את איש השיווק הכי מבריק בעולם? שתפו את הגולשים. זה לוקח שנייה.
4. תקדישו זמן קצר מדי יום לעדכן את המסרים שלכם. תנו לגולשים להבין שהחברה שלכם היא הדבר הדינמי ביותר בביזנס. אל תשאירו שאלות ללא מענה. זה לעיתים יותר מזיק משני תחקירים עליכם במוסף הכלכלי.
5. ספרו לכולם שיש לכם טוויטר – יחד עם הלינק של הבלוג העסקי והאתר הרשמי, שימו גם לינק לטוויטר שלכם בפרסומים.
6. הכירו את קהל היעד שלכם ואל תשאירו אותם צמאים למידע. (ייתכן ומשבר הבמבה היה נמנע בזכות טוויט אחד).
7. אל תהיו משעממים, חדגוניים ואפורים. גם אם אתם בבית קפה ושותים את הלאטה הטוב בעולם, זה לא מעניין את כולם. תנו מידע עם ערך מוסף.
8. אל תדחפו תוכן שיווקי גס ובוטה בכל מחיר. גם כאן יש חשיבות לתחכום ולניואנסים.
9. אל תחזרו על עצמכם. שמרו מידע ייחודי ובלעדי לטוויטר. מי שקורא את הבלוג שלכם, לא צריך לקבל שוב את התקציר בטוויטר. הרי לא רק באנו ליהנות, גם קצת לעבוד.