אתר Digg, אחד הפופולריים בתחום תוכן הגולשים, עומד במרכזה של מלחמת גולשים. כך מדווח הבלוג Gadgetell.

בשבוע האחרון החלו להתפרסם ידיעות ברשת, לפיהן המשתמשים החזקים בקהילת Digg, המכונים Power Diggers,  החלו לנהל משטר דיקטטורי ולהפלות משתמשים אחרים. Digg – עבור מי מכם שלא מכיר – אינו יצרן תוכן עצמאי, אלא מאפשר לגולשים לשלוח לינקים לידיעות שמעניינות אותן מרחבי הרשת. העמוד הראשי שלו הוא למעשה תוצאה של הכתבות והתכנים המומלצים ביותר על ידי מאסת ה"דיגרים" של האתר. הקרב, אם כן, הוא על הנוכחות בעמוד הראשי.

זו אינה השערורייה היחידה שבה היה מעורב Digg. במאי 2007 רעמו הגולשים על צנזור ידיעה שהעלה אחד הגולשים לאתר, עם מידע כיצד לעקוף את הגנת ה-DRM על סרטי HD-DVD.  הכתבה צונזרה בלי הסברים. גולשים שהתעקשו ופרסמו העתקים של הידיעה מצאו עצמם מצונזרים גם כן.

הסקנדל הלך והסלים, כאשר התגלה ש-Digg קיבלה כסף מיצרניות HD-DVD . אנשי Digg הסבירו ביובש את צעדיהם בבלוג החברה, בלי להתנצל ונקמת הגולשים לא איחרה להגיע – בתגובה על העריכה המפוקפקת, החלו גולשים לדרג ולקדם ידיעות "ספאם" לעמוד הראשי. סופה של הפרשה הייתה בידיעה לקונית בבלוג של רוז, לפיה לא תהיה צנזורה יותר ב-Digg. התנצלות בפני הגולשים שוב לא נכתבה ולא פורסמה.

רוז המשיך מאז להיות דמות לא פופולארית ברחבי הבלוגוספירה. לדוגמא, תחקיר חושפני סביב השאלה מדוע כל כך הרבה טוויטרים מבקשים להתעדכן בטוויטים שמפרסם רוז, כשהוא "כל כך משעמם".

Digg אמנם הבטיחה להימנע מצנזורה, אבל מסתבר שהגולשים אינם מרוצים מהיישום. לטענת גולשים מקופחים, כמה מהדיגרים המובילים, שמספקים באופן קבוע תכנים פופולאריים, קיבלו שיכרון כוח מהנוכחות הקבועה בעמוד הראשי והחלו מצנזרים או מונעים את פרסומן של ידיעות שדחקו תכנים שלהם מהעמוד הראשי, או שלא מצאו חן בעיניהם.

המחאה התפשטה עד כדי כך, שבשבוע שעבר, ב-4 לחודש, הוכרז ברחבי הרשת No Digg Day. המהומה זוטא שהסעירה את הדיגרים הייתה מספיק מורגשת, כדי לגרום לקווין רוז למחות בשם עובדי החברה ולהביע את אכזבתו מהגולשים שלא מעריכים מספיק את המאמצים להפוך את Digg לאתר טוב יותר עבור כולם.

לסיכום אירועי מלחמת החפירות הוירטואלית, סבור Iyaz Akhtar מ-Gadgetell, כי מחאת הגולשים היא פועל יוצא וצפוי למדיי מהפופולאריות העצומה של Digg וכי לא יהיה מנוס משינוי תפיסתי וטכנולוגי במבנה האתר.

למה זה מעניין?

הפרשה הזו היא יותר מעוד מלחמת גולשים ברשת ומובילה למחשבה קצת קודרת לגבי עתיד המידע החופשי בעולם הווב 2.0 שבו גולשים מהשורה ולא רק הם מחזיקים בידיהם כוח רב. במשך שנים שימש האינטרנט כמערב הפרוע של התקשורת: באינטרנט, האחיזה של כללי אתיקה, צנזורה ופקודות לשעת חירום הייתה רופפת, במקרה הטוב, ולא קיימת במקרים גסים במיוחד.

העידן הנוכחי מעצים את היכולות של גולשים לבצע לא רק מניפולציה על המידע שמוצג, אלא גם על המידע שאותו אנחנו הצרכנים קוראים ומפנימים ולפיו שופטים את המציאות – וזה כבר משמעותי ומדאיג. במילים אחרות: הדמוקרטיה הנפלאה של הרשת עשויה במצבים מסויימים להפוך לדיקטטורה של גולשים חדורי אינטרסים אישיים.

הטכנולוגיה החדישה מספקת לא רק זמינות למקורות מידע אלא זמינות אדירה למקורות להפוך לספקי מידע. לאחרונה, בכנס CES, תערוכת הגאדג'טים הנוצצת בלאס וגאס, בישר סטיב באלמר ממיקרוסופט על חזון "שלושת המסכים", שבו הטלוויזיה, הסלולרי והמחשב יהיו זמינים ומסונכרנים בכל עת לצפייה והעלאה של תכנים. כל אחד יוכל לשבת בחדר המלון שלו ולשלוח טוויטרים או לינקים ל-Digg וכל אחד, מכל פינה, יוכל לקבל אותם.

לאחרונה חוו ספקי המידע העיקריים אותו אנחנו צורכים – גופי התקשורת הממסדיים והממשלתיים – התגלות בדמות עולם התוכן האינטרנטי. במשך שנים, נהגו קציני צה"ל ושרי ממשלה לחרוק שיניים באנגלית משובשת מול המצלמות של cnn, כאשר ערוצי היוטיוב היו מלאים בתכני שטנה יעילים להפליא כנגד מדינת ישראל.

מלחמת עזה האחרונה הוכיחה כי היוצרות התהפכו, כאשר גולשים ישראליים, הן רשמיים והן חדורי פטריוטיות, הציפו את הרשת בתכנים מוכוונים היטב בעד ישראל.

חזון חוות החיות שהתגשם לו ב-Digg מוכיח את החבל הדק מאוד, עליו מהלך עולם תוכן הגולשים החדש. הקלות שבה ניתן "לפלטר" את התוכן החופשי כביכול שמוגש לנו, היא פירצה הקוראת לא רק לגנב אחד אלא לספינת פיראטים שלמה.

מה יהיה למשל אם Digg תימכר לקוקה קולה? או לגוגל? האם פיתוח חדש וחיוני של יאהו או אזהרה מפני מוצר קלוקל של קוקה קולה, או סתם משקה חדש של פפסי יועלו כידיעות לאתר או שתצונזר על ידי גולשים קרובים לצלחת? זה נוח לנו לומר שרק במדינות חשוכות ואפלות מצנזרים את יוטיוב או את גוגל, אבל פני אתר התוכן כפני בעליו.

הדמוקרטיה, לא רק ברשת, היא דבר יחסי. בחזרה לפרשיות Digg, לגיטימי לא לפרסם מידע שגורם להפרת קניין רוחני וזכויות יוצרים. אבל הקלות שבה ניתן להעלים תוכן לבלי שוב היא נושא למחשבה.

ייתכן ובקרוב צפויה לנו יקיצה קשה מאוד מגן העדן של המידע החופשי וחזון שליטת הגולשים ברשת. מה הפתרון? קשה לומר. אולי הוא טמון בכך שנאמנות הגולשים לספק תוכן היא הפכפכה. פעם שיחת הברזייה החמה ביותר הייתה סביב החבר החדש-ישן שאיתרתם בחבר'ה. ואז בא פייסבוק והכל השתנה. כאשר נאפסטר התכופפה בפני בעלי הזכויות והחלה לגבות כספים, הגיעו המורפיאוס והקאזה והביטורנט ואיש כבר לא זוכר את שם שירות ה-P2P הכי לוהט שהיה עד לפני דקה.

ניתן לקוות ולהאמין שכאשר ספק תוכן מוביל ומשמעותי כמו Digg יתחיל לחרוק יתר על המידה, הגולשים החרדים לעצמאות מחשבתם ינטשו אותו לטובת ספק התוכן שיספק מידע שווה לכל נפש. הנקמה המתוקה של גולשי Digg בוועדת העורכים של האתר הביאה אכן לירידה במספר הגולשים. כך שכוחנו כגולשים עוד במותנינו. השאלה מתי נתעורר.

אולי באמת הגיע הזמן לחזור ולפתוח עיתון. טוב, לא באמת, זו רק נקודה למחשבה.

כוחה העצום של רשת האינטרנט בא לידי ביטוי בימים אלה בלוחמה האלקטרונית העיקשת שמתנהלת בין הצדדים הניצים – הפלסטיני והישראלי – על גבי הרשת

בלוחמה הזו נעשה שימוש מגוון כמעט בכל האמצעים: סרטוני וידאו, טורים, עדויות אישיות, בלוגים, רשתות חברתיות, וכל זה מתנקז אל המטרה הנכספת: דעת הקהל הבינלאומית. לפני שניגע בשאלת התועלת של הפעילות הזו, הנה רשימה מקרית לגמרי ועל קצה המזלג של כמה מהדברים שנתקלתי בהם ברשת בימים אלה:

• יומן רשת אישי בוידאו מבית היוצר של המשובח של ערוץ הטלויזיה האירופאי arte tv. ביומן אפשר לראות דמויות ישראליות משדרות ופלסטיניות מעזה בעיצומם של ימים טרופים אלה. בימים האחרונים לא עודכן היומן, וחבל: מדובר במיזם אינטרנטי עשוי היטב, מרשים ומושקע בכל קנה מידה.

• Israelpolitik – סוג של בלוג/אתר שהקימה הקונסוליה הישראלית בניו-יורק ובו מיטב החומרים שמשמשים להסברת העמדה הישראלית ברחבי העולם.

• קבוצת פייסבוק עם כ-250,000 (!) מצטרפים שתומכים בעמדה הפלסטינית. והנה עוד אחת עם לא מעט שממנים אנטישמיים ממש.

• gazatalk.com – אתר עם הרבה מאוד חומר לא סימפטי על הפעילות הישראלית, כולל קטעי וידאו של עיתונות מערבית לא אוהדת לישראל.

• helpuswin.org – אתר שמרכז פעילויות באפיקי רשת שונים מצד אוהדי ישראל בעולם.

ויש כמובן פעילויות טוויטר לא מעטות, הן פרטיות והן רשמיות, יומני תמונות בפליקר שמנסים להביא תמונת מצב מהשטח, ערוצי יוטיוב של צבאות ושל פרטיים, ואפליקציות רשת כמו זו של אל ג'זירה שמנסות להמחיש את המספרים הבלתי נתפסים של ההרוגים, הטילים, וסטטיסטיקות יבשות אחרות.

המניע והמוטיבציה של הצדדים כמו גם האנרגיות הרבות והמשאבים שהם משקיעים בזה מובנים לחלוטין. הרשת מספקת לאדם בודד כמו גם לארגונים וממשלות כלי מצוין להגיע לדעת הקהל תוך דילוג מעל לראשי העיתונות והעיתונאים.

אבל: האם זה השפיע עליכם? זה השפיע על העולם? האם באמת מנהיג בינלאומי או אזרח העולם המערבי נכנס לרשת עם דיעה אחת ובזכות פעילות מהסוג הזה יוצא ממנה עם דיעה שונה?

התשובה לדעתי לא לגמרי טריוויאלית. היא קצת מזכירה את תעמולת הבחירות: רוב מכריע של הציבור הרי יודע היטב לאיזה צד של המפה הוא הולך להצביע ושום סרטון תעמולה או דובר רהוט לא יזיז אותו מעמדתו. יחד עם זאת, יש "קולות צפים", והקולות האלה במערכת בחירות הם הם הקולות המכריעים והחשובים.

בדעת הקהל הבינלאומית ישנן מדינות שבאופן מסורתי תומכות בנו ואלה ממשיכות את הקו הזה גם בימים אלה ומדינות שלא אוהבות אותנו במיוחד וגם הן אוחזות בימים אלה בשלהן. הלוחמה הפסיכולוגית והאלקטרונית ברשת לא מזיזה אותן כהוא זה, ושום תמונה של ילד פלסטיני/יהודי הרוג ומרוטש לא תשנה את עמדתם.

האם צריך לוותר על הפעילות הזו בגלל הספק באשר לאפקטיביות שלה? לא ולא. אסור להפקיר את המרחב הדיגיטלי לצד השני, בדיוק כשם שבבחירות שום מפלגה מובילה לא תפקיר את שלטי החוצות ליריבתה למרות שאף אחד לא מחליט להצביע לפי מינון שלטי החוצות שהוא נתקל בהם.

מה שאני מנסה לומר הוא שהאפקטיביות של הפעילות הזו עובדת בעיקר על חיזוק עמדות קיימות ומתן תחושת "צדק" לצדדים הניצים כמו גם על היצרים ה"לאומיים" וה"פטריוטיים", אבל הרבה הרבה פחות יעילה ליצירת תזוזת עמדות אמיתית.

כל זה עשוי להשתנות במצב אחד: כאשר מפציע מהשטח אל הרשת סרטון וידאו, תמונה, או אמצעי מולטימדיה אחר שיש לו עוצמה נדירה, כזו שכובשת גם את המסכים הגדולים ואת כלי התקשורת המסורתית – רגע כזה עשוי לעצור מלחמות ולייצר השפעה מדינית אמיתית מהסוג שיצרו התמונות מהתקפת צה"ל בכפר כנא במלחמת לבנון השניה. כל כמויות המלל, התמונות, והסרטונים שרצים עכשיו ברשת לא עושים ולא יעשו מה שעושה רגע בודד כזה.

עכשיו, אחרי שאמרתי את כל זה, אתם יכולים לגשת ולטעון לעמוד שלכם בפייסבוק את האפליקציה שתודיע לעולם באמצעות הסטטוס שלכם כמה קסאמים נפלו על הראש שלנו עד כה – איסמעיל הניה בוודאי יושפע מזה, אם לא הוא אזיי חוסני מובארק לבטח ישים קץ למלחמה למראה הסטטוס הזועק שלכם.

מקור תמונה: Israel and Gaza -10