להלן ההודעה המלאה מטעם לאומי:

 פרויקט "שני מיליון סיבות טובות", נולד מתוך צורך. בישראל פועלות עשרות אלפי עמותות. מרבית העמותות, שקמו ביזמת אנשים בעלי חוש אחריות חברתית, במטרה לסייע לנזקקים, במגוון עצום של נושאים, מתקשות להגיע לתודעת הקהל הרחב ולגייס את האמצעים הדרושים לקידום פעילותן.

 התפתחות הטכנולוגיה, ובעיקר המדיה החברתית, מאפשרת בשנים האחרונות חשיפה רחבה של רעיונות, באמצעים כספיים מוגבלים. לפני מספר שנים התנהלו לראשונה, בארה"ב, מספר פרויקטים הממנפים את המדיה החברתית למעורבות קהילתית. למדנו על פרויקטים אלה, וכשראינו כי הם הגדילו את החשיפה של העמותות החברתיות שהשתתפו בו, החלטנו לאמץ את המודל ולצאת עם פרויקט "מיליון סיבות טובות".

 "מיליון סיבות טובות", שנולד אשתקד, זכה להצלחה והשיג את מטרתו. הפרויקט אפשר לעמותות קטנות ופחות מוכרות לחשוף את פעילותן הברוכה למאות אלפי גולשים, שהתרגשו עמן והצביעו עבורן. עמותות אלמוניות יחסית זכו לתמיכה גדולה, הן בכסף והן במתנדבים חדשים וחדורי מוטיבציה. בשל כך, החלטנו להמשיך בפרויקט גם השנה, ואף הכפלנו את סכום התרומה לשני מיליון שקלים.

 רצינו בטוב, אך תחת זאת מצאנו את עצמנו בלבה של ביקורת ציבורית, שפגעה גם בעמותות. מספר עמותות המשתתפות בפרויקט פנו אלינו באומרן כי האווירה שנוצרה סביב הפרויקט מעיבה עליהן, ואף מזיקה להן.

 כתאגיד הקשוב לדיאלוג עם הציבור הגענו למסקנה כי לעת הזו, המודל שאימצנו לא השיג את מטרתו. כיוון שכך, החלטנו שטוב נעשה אם בשלב זה נפסיק את הפרויקט, ובהמשך נבחן את דרך הפעולה הנכונה להשגת המטרות.

 בתוך כך נדגיש כי 139 העמותות אשר טרחו ופעלו במסגרת הפרויקט לא תסבולנה מנזקים. לכל עמותה יועבר סכום של 10,000 שקלים, שישמש לכיסוי הוצאותיה בפרויקט. את 600 אלף השקלים הנותרים יפנה לאומי למיזמים ולפרויקטים שבהם אנו מעורבים זה מכבר, לקידום החינוך, הקהילה והרווחה בישראל. בהקשר זה נציין כי תרומותיו של לאומי למטרות רבות ומגוונות בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והקהילה, מסתכמות בכ-30 מיליון שקלים בשנה.

 כך או כך, מחויבותנו להמשיך ולהשקיע בקהילה ובטיפוחה לא תיפסק לרגע. מאז היווסדו לפני 110 שנים, טיפח לאומי מסורת של סיוע לקהילה ומעורבות חברתית. נסיק את המסקנות הנדרשות, נמשיך לסייע בדרכים אחרות ונמצא עוד דרכים רבות ומקוריות לעשות טוב.

 שלכם, צוות לאומי ועובדי ריפרש.

בימים האחרונים נתקלתי ברשת האינטרנט בכמה ביקורות לא מחמיאות על פרויקט מיליון סיבות טובות של בנק לאומי. בתמצית, המבקרים אמרו פחות או יותר כך: יואיל בנק לאומי לתרום את כספו בשקט ובצנעה ולא יריץ עמותות ל"תחרות" על חסדיו.

לפני שאתייחס לטענות שעלו – גילוי נאות: ריפרש הקימה וניהלה את פרויקט מיליון סיבות טובות, ובחודשים האחרונים נטלתי חלק פעיל בדחיפתו, בקידומו ובחשיבה מאחורי הקלעים.

עכשיו ניגש לפירוק הטענות אחת לאחת:

• גולשים נאלצים להכריע מי יקבל את התרומה: ניצולי שואה, נכים, עמותות להגנה על בעלי חיים. לא יאה.

ובכן, הפלא ופלא, הפרויקט הזה משקף באופן מובהק את סוג ההכרעות שאותן אנחנו צריכים לקבל בבואנו להחליט לאיזו מטרה נתרום. האם כולנו תורמים לכולם? האין אנו תורמים יותר למטרות שקרובות לליבנו ופחות – אם בכלל – למטרות שפחות מדברות אלינו? אם זה כשר במציאות, זה כשר ולגיטימי גם באינטרנט.

• מביך שהעמותות צריכות להפיק סרטון, לגייס מפורסמים ולהתחרות על תשומת ליבו של הגולש.

ובכן, מבקרים יקרים, גם זה קורה, יום יום, שעה שעה, במציאות חיינו. עמותות מגייסות אישים מוכרים לעמוד בראשן, לקדם את מטרותיהן, לשמש להם פנים ופה בתקשורת ובאירועים, והן מתחרות ביניהן מי מביאה אישיות רמת דרג יותר המסוגלת להביא להם חיבורים וקשרים טובים יותר, שיניבו תרומות גדולות יותר.

אין כמעט סלבריטי בתחום הפוליטי או במדיה שאינו מקדם מטרת צדקה כזו או אחרת. פסול? חלילה וחס, אדרבה, מוטב שאנשים מפורסמים ובעלי מעמד ציבורי ישתמשו במעמדם זה לא רק כדי להעשיר את קופתם האישית, אלא גם את קופת וטובת הקהילה שבה הם חיים. נאווה ברק מקדמת את עמותת על"ם, נינט טייב וצביקה הדר מקדמים את עמותת נותנים תקווה, לאה רבין ז"ל שימשה במשך שנים כנשיאת אלו"ט. ירבו כמותם בישראל.

• מה זה מיליון ₪ עבור בנק שמרוויח מליארדים, לעג לרש.

אז ראשית העובדות: לאומי תורם מדי שנה כ-29 מיליון שקלים למטרות חברתיות. את רוב הפעולות שהוא מבצע עבור הקהילה הבנק איננו מפרסם וביניהן: עשרות פרויקטים לעידוד וטיפוח של ילדים ובני נוער בעיקר מאזורי הפריפריה ומשכבות מאוד חלשות.

אבל, זה לא העיקר. העיקר הוא, שבפעם הראשונה בישראל, קם ארגון גדול, בעל מנגנון בירוקרטי לא פשוט ו"ועדת תרומות" מסודרת, ומקבל החלטה אמיצה: אם הכסף הולך לקהילה, אין סיבה שהקהילה לא תהיה מעורבת בהחלטה לאן ילך הכסף. מהלכים דומים עשו כמה ארגונים גדולים בעולם ובהם פפסי, יוניליבר, בנק צ'ייס האמריקאי ורבים אחרים.

ההצלחה של המהלכים האלה אף גרמה לארגונים הללו להרחיב אותם משנה לשנה, ונדמה לי שלא אסתכן אם אהמר שגם לאומי יגדיל וירחיב את סכומי התרומות שלו באמצעות פרויקטים מסוג זה משנה לשנה.

• למה באינטרנט? למה לפני כל עם ישראל? שלאומי יתרום את הסכום לעמותות בלי רעש וצלצולים.

ובכן, הטיעון הזה הוא הרע מכולם. הפורמט של הפרויקט הזה ואופן הפעולה שלו יצרו חשיפה אדירה לפעילותן החשובה והקסומה של העמותות הרבות שהשתתפו בו. החשיפה הזו – 2,000,000 (!!!) צפיות ביו טיוב ועוד מיליוני זוגות עיניים בסיקור של הפרויקט בערוץ 2, בערוץ 10 ובשורה של כלי תקשורת נוספים – יצרה מודעות אדירה לפעילות של העמותות הללו, מודעות שעליה יכלו רק לחלום אילולא פומביותו של הפרויקט.

יתר על כן, חלק ניכר מהעמותות כלל לא ידעו כיצד משתמשים באינטרנט ככלי תדמיתי וגיוסי. הפרויקט הזה סיפק להן את בית הספר הטוב ביותר לשימוש חיובי ומושכל בכלים אינטרנטיים למטרות טובות.

מתן בסתר היה אולי גורם סיפוק לכותב כזה או אחר, אבל היה משאיר את העמותות האלה עמוק באלמוניותן ובמשאביהן המוגבלים. יאמר לכם כל מנהל עמותה: מודעות וחשיפה משמעותן עוד תרומות, עוד מתנדבים ועוד מעשים טובים.

ואמירה קטנה לסיום:

בל נתבלבל לרגע, לאומי איננו ארגון פילנתרופי. מדובר בגוף מסחרי ששורת הרווח עומדת לנגד עיניו, וגם כאשר הוא מבצע פעילות למען הקהילה לא נעלמת מעיניו – כמו מעינו של כל ארגון מסחרי – התועלת התדמיתית שבצעד הזה.

אלא שבמהלך הזה – מיליון סיבות טובות – עשה לאומי צעד יוצא דופן: במקום לספר לכולם כמה הוא תורם ולמי, במקום לפרסם בטלוויזיה כמה הוא יפה, כמה הוא טוב וכמה הוא נדיב, הוא נתן לעמותות לספר על עצמן. והעמותות? הו, הן סיפרו את סיפורן מצוין, כל כך מצוין, עד ששני מיליון ישראלים חשבו ששווה לסייע להן.

הטור פורסם גם בגלובס.

אנחנו שמחים לארח בבלוג את אייל בירן, ראש אגף בנקאות ישירה בבנק לאומי, שיספר לנו על חוויותיו כמשתמש טרי (יחסית) במדיה החברתית. הטור פורסם במקור בבלוג לאומי, שהוקם ומנוהל על ידי Refresh.

אני מוצא את עצמי לומד לשחות בתוך עולם המדיה החברתית. אמנם אני עוד בהתחלה, אבל מתפתח. אני כבר לא משתמש במצופים ואפילו יודע לעשות בועות, אבל עוד לא גולש על הגל של גוגל.

אז מה כוללות תנועות החזה/ גב/ חתירה שלי עד כה?

• חשבון בפייסבוק עם כמה עשרות חברים שטרם אושרו.
• חשבון פעיל בטוויטר עם כמה מאות עוקבים (שלוש מאות למען הדיוק והפרופורציה. רק המונח "כמה" נשמע יותר בעל נפח).
• פרופיל בלינקדאין.
• פוסט אחד שהתארח בבלוג של אחרים.
• שעה וחצי ביום (יותר נכון בלילה) שמוקדשת לאיתור חומרים מעניינים ולקריאת ציוצים שונים של חברים.
• עמוד לא הכי מעודכן בקפה של דה מרקר, שם יש לי כמה עשרות חברים כתוצאה מהפוסט ההוא.
• 2 כוכבים באותו קפה.
• כמה קישורים יומיים שוטפים ב-Google Reader (למרות שזה לא נחשב מדיה חברתית).

מה המסקנות שלי עד עתה? יש לי כמה. (רק לשם הגילוי הנאות – לאור הרשימה לעיל ניתן להבין לבד שהמסקנות העיקריות מתוכן מתבססות על הטוויטר).

1. רוב המשתמשים הפעילים ביותר במדיה החברתית מגיעים ממקצועות חופשיים בעולם הדיגיטל: בוני אתרים, יועצי מדיה, מעצבים וכיו"ב.
   הפעילים במיוחד מתוכם הופכים אט אט למובילי דעה – מרביתם נעקבים על ידי כל מצטרף חדש ששמע מחבר המלצות. משהו בסגנון של "אם אתה לא עוקב אחריו, משמע אינך קיים".
2. הנקודה הראשונה חשובה על מנת להבין שעבור מי שעוסק בתחום אחר לגמרי, ובמשרה מלאה, המדיה החברתית רלבנטית עבורו, אבל לא יכולה להפוך למקום המרכזי שלו, שבו אעביר את רוב שעות היום שלו.
3. אחדד את הסעיף הקודם -  יכול להיות שאתה מתחזק בלוג עם כמה פוסטים משלך, אולי אפילו הרבה – אבל זה לא הופך אותך למוביל דעה אלא מצמצם את הגדרת הפעילות שלך לבלוגר. (דבר מכובד כשלעצמו).
   לעומת זאת, "מוביל דעה פעיל" במדיה החברתית יוביל בלוג ואולי כמה בלוגים, יתחזק בשוטף חשבון טוויטר עם כמה מאות עוקבים (והפעם "כמה" זו הגדרה מדויקת); יהיה הבעלים הגאה של כרטיס בפייסבוק עם מאות ואלפי חברים מאושרים ופעילים במיוחד; יהיו לו מאות כוכבי קפה ורשת ענפה בלינקדאין והוא ינהל כמה קהילות במקביל.
4. אם אתה רוצה לצמוח בטוויטר למשל, אל תרוץ מיד ותעמיד לעצמך את האתגר: "איך יוצרים לעצמך 700 עוקבים ב-30 יום?". נכון, יש לשם כך גם כלים אוטומטיים אבל זו לא עבודה אמיתית (זה בעצם סוג של עבודה בעיניים): תתפתח, תצמח לאט, תדע שאתה גדל נכון.
5. חשוב: המטרה היא לא כמות העוקבים. המטרה היא ליהנות ולהשכיל ולהפוך את הכלי לשגרת יומך ולתפוס אותו לא כנטל אלא כנותן ערך.
6. השיטתיות מצריכה זמן, הרבה זמן. אם אתה עובד, ומרביתנו עובדים, שעה וחצי ביום זה הרבה זמן ולרוב זה מגיע על חשבון שינה או משפחה. אז נהל שיחה עם בת הזוג (דרך אגב, לשון הזכר בטור זה היא מקרית בלבד) ותאם ציפיות. אחרת תתכונן לסצנות שלקוחות מהסדרה "רמזור".
7. זה סוחף. מהר מאד אתה מוצא את עצמך בתהליך של: "עוד 'ריפרוש' אחד לפני שהולכים לישון כדי לראות מה השתנה". כשזה קורה בפעם הראשונה תבין לבד – התמכרת.
8. ההתחלה היא הקובעת. למשל בטוויטר: חייבים לבנות בסיס נעקבים איתן ממנו אפשר להתחיל. אחרת מהר מאד תגלה שעולמך החברתי במדיה הסתכם בציוץ אחד בודד שהכיל עדכון על החלפת רקע הדף שלך לצבעוני. הקדש לשלב ההתחלתי כמה ימים טובים. סנן, קבל המלצות, דפדף בדפים של חברייך ואתר נעקבים מעניינים.
9. הפרגון חשוב. הטוויטר כרשת חברתית מעודד פרגון לציוצים מוצלחים. אז כשאתה מרגיש שנתקלת במשהו מוצלח "רטווט" (Retweet) אותו, כי מגיע לו. כמאמר המשורר – פתאום קם אדם, בבוקר הוא עושה רה-טוויט ומתחיל ללכת.
10. נעים להכיר – ספאם. המונח בא לידי ביטוי בכמה צורות. שוב, דוגמא מעולם הטוויטר: חלק מהספאמרים פשוט מציפים אותך בידיעות תקשורתיות, כאילו החלטת לעקוב אחר עיתון כלכלי, רק  שאתה בעצם מקבל אותו מפורק לחלקים של 140 תווים מאדם פרטי בכלל. שיטה נחמדה לחסוך על מנוי.
11. קצת קשה להתרגל בהתחלה לסגנון של: "קמתי, נשרפה לי החביתה והיום התחיל לי עקום", שמאפיין חלק מהכותבים. תאמינו לי, לומדים לחייך ולהבין שזה חלק מהחיים ברשת ובעצם זה סוג של ספאם ידידותי למשתמש. בכל זאת, אולי גם היום שלך התחיל קצת עקום וצרת רבים, גם אם היא נחמת טיפשים, היא עדיין חצי נחמה.
12. לרשת יש תועלת. בטוויטר למשל אתה לומד לקצר. נפלא, החיים ב- 140 תווים. כאן, עכשיו, קצר ולעניין: ראיתי, קראתי, נסעתי. מעניין – נכנסתי; לא מעניין – אז התעלמתי. אילו רק כל הישיבות והמצגות בעולם היו מוגבלות ל-140 תווים.
13. זה מחדד את החושים. מסייע לשיפור העירנות, התכנון והיסודיות, המקוריות ומהירות התגובה.
14. זה מעשיר ונותן ערך אמיתי וזה עובד. תאמינו לי – אתה מגיע לחומרים שבשוטף לא תגיע אליהם לבדך. הנעקבים שלך מציפים עבורך חומר מעניין.
15. אם אתה משתמש בפרופיל שלך בהגדרת התפקיד ואתה חלק מארגון, אז דע שאין הפרדה. אתה מייצג את ארגונך ולא רק את עצמך. כלומר, חשוב לשקול פעמיים לפני פעילות או תגובה. לא כל מה שהיית מעלה כאדם פרטי, נכון שתעלה כבעל משרה בארגון.
16. תפנים – זו רכבת ציבורית בינלאומית במסע מרתק. עלה לאחד הקרונות ותמצא את עצמך בהרפתקה. מהירות הנסיעה בשליטתך, גם תחנות הביניים.
    תיהנה מהנוף ומהנוסעים האחרים, תנשום את האוויר, רק אנא אל תרד מהפסים. יש לעולם הזה של בחירת הרשת החברתית הרלבנטית עבורך מקבילה מעניינת בעולם הבנקאות. בלי ציניות. אבל על זה ארחיב בפוסט הבא, כי אשתי שתחיה, מסעיף 7, הבהירה לי כרגע שאני מתחיל לחרוג מתיאום הציפיות ההתחלתי ולא עומד בציפיות שלה.