כוחה העצום של רשת האינטרנט בא לידי ביטוי בימים אלה בלוחמה האלקטרונית העיקשת שמתנהלת בין הצדדים הניצים – הפלסטיני והישראלי – על גבי הרשת
בלוחמה הזו נעשה שימוש מגוון כמעט בכל האמצעים: סרטוני וידאו, טורים, עדויות אישיות, בלוגים, רשתות חברתיות, וכל זה מתנקז אל המטרה הנכספת: דעת הקהל הבינלאומית. לפני שניגע בשאלת התועלת של הפעילות הזו, הנה רשימה מקרית לגמרי ועל קצה המזלג של כמה מהדברים שנתקלתי בהם ברשת בימים אלה:
- יומן רשת אישי בוידאו מבית היוצר של המשובח של ערוץ הטלויזיה האירופאי arte tv. ביומן אפשר לראות דמויות ישראליות משדרות ופלסטיניות מעזה בעיצומם של ימים טרופים אלה. בימים האחרונים לא עודכן היומן, וחבל: מדובר במיזם אינטרנטי עשוי היטב, מרשים ומושקע בכל קנה מידה.
- Israelpolitik – סוג של בלוג/אתר שהקימה הקונסוליה הישראלית בניו-יורק ובו מיטב החומרים שמשמשים להסברת העמדה הישראלית ברחבי העולם.
- קבוצת פייסבוק עם כ-250,000 (!) מצטרפים שתומכים בעמדה הפלסטינית. והנה עוד אחת עם לא מעט שממנים אנטישמיים ממש.
- gazatalk.com – אתר עם הרבה מאוד חומר לא סימפטי על הפעילות הישראלית, כולל קטעי וידאו של עיתונות מערבית לא אוהדת לישראל.
- helpuswin.org – אתר שמרכז פעילויות באפיקי רשת שונים מצד אוהדי ישראל בעולם.
ויש כמובן פעילויות טוויטר לא מעטות, הן פרטיות והן רשמיות, יומני תמונות בפליקר שמנסים להביא תמונת מצב מהשטח, ערוצי יוטיוב של צבאות ושל פרטיים, ואפליקציות רשת כמו זו של אל ג'זירה שמנסות להמחיש את המספרים הבלתי נתפסים של ההרוגים, הטילים, וסטטיסטיקות יבשות אחרות.
המניע והמוטיבציה של הצדדים כמו גם האנרגיות הרבות והמשאבים שהם משקיעים בזה מובנים לחלוטין. הרשת מספקת לאדם בודד כמו גם לארגונים וממשלות כלי מצוין להגיע לדעת הקהל תוך דילוג מעל לראשי העיתונות והעיתונאים.
אבל: האם זה השפיע עליכם? זה השפיע על העולם? האם באמת מנהיג בינלאומי או אזרח העולם המערבי נכנס לרשת עם דיעה אחת ובזכות פעילות מהסוג הזה יוצא ממנה עם דיעה שונה?
התשובה לדעתי לא לגמרי טריוויאלית. היא קצת מזכירה את תעמולת הבחירות: רוב מכריע של הציבור הרי יודע היטב לאיזה צד של המפה הוא הולך להצביע ושום סרטון תעמולה או דובר רהוט לא יזיז אותו מעמדתו. יחד עם זאת, יש "קולות צפים", והקולות האלה במערכת בחירות הם הם הקולות המכריעים והחשובים.
בדעת הקהל הבינלאומית ישנן מדינות שבאופן מסורתי תומכות בנו ואלה ממשיכות את הקו הזה גם בימים אלה ומדינות שלא אוהבות אותנו במיוחד וגם הן אוחזות בימים אלה בשלהן. הלוחמה הפסיכולוגית והאלקטרונית ברשת לא מזיזה אותן כהוא זה, ושום תמונה של ילד פלסטיני/יהודי הרוג ומרוטש לא תשנה את עמדתם.
האם צריך לוותר על הפעילות הזו בגלל הספק באשר לאפקטיביות שלה? לא ולא. אסור להפקיר את המרחב הדיגיטלי לצד השני, בדיוק כשם שבבחירות שום מפלגה מובילה לא תפקיר את שלטי החוצות ליריבתה למרות שאף אחד לא מחליט להצביע לפי מינון שלטי החוצות שהוא נתקל בהם.
מה שאני מנסה לומר הוא שהאפקטיביות של הפעילות הזו עובדת בעיקר על חיזוק עמדות קיימות ומתן תחושת "צדק" לצדדים הניצים כמו גם על היצרים ה"לאומיים" וה"פטריוטיים", אבל הרבה הרבה פחות יעילה ליצירת תזוזת עמדות אמיתית.
כל זה עשוי להשתנות במצב אחד: כאשר מפציע מהשטח אל הרשת סרטון וידאו, תמונה, או אמצעי מולטימדיה אחר שיש לו עוצמה נדירה, כזו שכובשת גם את המסכים הגדולים ואת כלי התקשורת המסורתית – רגע כזה עשוי לעצור מלחמות ולייצר השפעה מדינית אמיתית מהסוג שיצרו התמונות מהתקפת צה"ל בכפר כנא במלחמת לבנון השניה. כל כמויות המלל, התמונות, והסרטונים שרצים עכשיו ברשת לא עושים ולא יעשו מה שעושה רגע בודד כזה.
עכשיו, אחרי שאמרתי את כל זה, אתם יכולים לגשת ולטעון לעמוד שלכם בפייסבוק את האפליקציה שתודיע לעולם באמצעות הסטטוס שלכם כמה קסאמים נפלו על הראש שלנו עד כה – איסמעיל הניה בוודאי יושפע מזה, אם לא הוא אזיי חוסני מובארק לבטח ישים קץ למלחמה למראה הסטטוס הזועק שלכם.
מקור תמונה: Israel and Gaza -10
ברור שברגע שתהיה קטסטרופה כלשהי אז נפסיק להכות בם. בעיקר מצולמת.
רק אחרי שלעולם כולו ימאס מאתנו וימאס מלדבר על המזרח התיכון נואיל לצאת משם.
כתבתי דברים דומים בפוסט אצלי, אני מסכים איתך ברעיון – הסיבה האמיתית היא מוראל ולא פיאר, זה צריך לבוא מתקציב משרד הפנים באמת.
רוני,
אני מקווה שזה יקרה לפני כן.
ליאור,
נדמה לי שכרגע המימון בא בעיקר ממשרד החוץ. אבל בכל מקרה משרד הפנים אף פעם לא היה אחראי בישראל על המוראל, מקסימום על הורדת המוראל. (: